דבורה בארון (1887 – 1956)


נולדה בעיירה אוזדה שליד מינסק בבלארוס. מגיל צעיר החלה לכתוב ולפרסם ועוררה תשומת לב רבה. "יודעת את לכתוב, אחותי", כתב לה יוסף חיים ברנר. עלתה לארץ ישראל ב-1910, גורשה למצרים על ידי הטורקים ושבה ב-1919. זכתה למקום מיוחד ומרכזי כאישה-סופרת, בין הסופרים העבריים, ונחשבת למבשרת של ספרות הנשים העברית. המשיכה לתאר ביצירתה את העולם הישן של העיירה היהודית, מתוך רגישות רבה לסבלן ולקיפוחן של החלשים, הנדכאים ובמיוחד הנשים. רוב חייה לא יצאה מדירתה בתל אביב, וביתה נהיה למוקד עלייה לרגל של סופרים ואנשי תרבות. מספריה הבולטים: "ילקוט סיפורים", "שברירים" ו"הגולים".

כתבי יד
מכתבים
תמונות