הייתה מחנכת, מורה, גננת וסופרת, ממייסדי תל אביב. ממקימי ארגון חובבי הבמה העברית וחברת מועצת תיאטרון הבימה. זוכת פרס כבוד לחינוך של עיריית תל אביב בשנת 1965, ממייסדי הסתדרות המורים. התחילה לכתוב בגיל צעיר. מכתביה בעילום שם התפרסמו בכתב העת “המליץ”, סיפורים קצרים ומאמרים שלה התפרסמו בכתבי העת “העומר” (בעריכת ש. בן ציון), “הפועל הצעיר”, “בוסתנאי”, “גננו”, “הד החינוך”, “הארץ”, “זמנים” ועוד רבים. בשנת 1948 יצא לאור ספרה האוטוביוגרפי “בין הכרמים”. ספרה זה מגולל את סיפור חייה למן היותה נערה ועד חייה הבוגרים, כאשר במרכזו סיפור אהבתם של חיים הררי ויהודית, וכפי שהם מכונים בספר: “זיו” ו”טליה”. שמות בני המשפחה הוסוו בשמות שאולים, אך היא הבהירה בהקדמה כי הסיפור נכתב על פי יומנים, מכתבים ומסמכים שנשתמרו בארכיון . בספרה זה תיארה בגילוי לב מפתיע את ספקותיה לגבי גורלה הידוע של אישה נשואה באותה תקופה:
מכתבים
