לוין קיפניס 1990-1894

מעטים הם הסופרים והמשוררים לילדים הזוכים ל”חיי נצח” כמו לוין קיפניס, שהשבוע ב-20 ביוני צוין יום השנה ה-28 לפטירתו בגיל 95. עד היום שרים וקוראים את יצירותיו בגני הילדים ובבתי הספר. “אליעזר והגזר” הוא רק אחד מהם. במשך 80 שנות יצירה כתב לא פחות מכ-800 סיפורים, 600 שירים וכמאה ספרים לילדים. מאז עלה מרוסיה לארץ ישראל ב-1913, כתב, ערך, לימד, הקים תיאטרון לילדים והוציא לאור פרסומים שונים. חתן פרס ישראל (1978). יצירותיו תורגמו לשפות רבות. בין שיריו הידועים: “שנה טובה” (שנה הלכה שנה באה), “לביבות” (קמח מן השק), “סביבון סוב, סוב, סוב”, “אני פורים”, “סלינו על כתפינו”, “רקפת”, “גינה לי”.
אין ספק. בשיעור כתיבה תמה – היה מקבל טוב מאוד. הצצה בכמה מכתבי היד שלו, מגלה כתיבה תמה וברורה. כמוה גם התוכן – מובן ותמים עד כדי להכמיר את הלב. אי אפשר לעצור את המחשבה המתגנבת – לו היה מתחיל את הקריירה שלו היום, האם היו שיריו וסיפוריו נכנסים לקנון ספרות הילדים בעידן המתוחכם שלנו.
אביא שתיים מיצירותיו הנמצאות ב”גנזים” אגודת הסופרים: אתחיל בשיר על יונים שתים שעפו לירושלים, ואמשיך בסיפור-משל על אחד משועלי שמשון, ואי אפשר שלא לחשוב על עפיפונים התבערה של עזה בימים אלה.
יצחק בר יוסף, “גנזים” אגודת הסופרים

לוין קיפניס, יונים
יונים שתיים / עפו לירושלים. / מה אכלו? / מן של אור. / מה שתו? / טל של מור / אי שם נמו? / על ראש כותל רם / מה חלמו? / ישראל קיים! / יונים שתים / חזרו מירושלים. / מה ספרו? / גרו-גרו-גיר / כותל קודש / שם מזהיר, / בו כל אבן / מבשרת שיר: / “חוגו! חוגו! / נגאלה העיר!”

לוין קיפניס, שועל חרוך-זנב ושכוי<
חרוך-זנב שועל – והוא הנהו / אחד משלוש מאות השועלים, / אשר שלח שמשון בשיבולים / נמלט כל עוד נפשו קרבהו, / והוא עייף, / כואב, רעב, / ויסר אל הכפר. / וירא: / על עץ שכוי אדום-כרבולת / עומד לו על ענף / ועל ידו התרנגולת. / וירד ריר מפיו לראות בני הכנף./
“שלום ! / קרא שועל חנף / אני משדה הפלשתים אמהרה, / ותבוסתם אשר נחלו / וחלליהם אשר נפלו / לכם היום אספרה. / אך מה לכם על עץ ענף? / אלי רדו נא יחד / ואל תפחדו פחד, / הן לא זאב, אף לא שועל אני, / רדו ותיווכחו שגם זנב אין לי!”
ענה שכוי בר-דעת: / “אמנם, חביב, זנב חסרת, / כאשר דיברת, / אם כך מלידה חיסרתהו, / אם בעבוט נתתהו / לא לי לדעת. / אולם אני מכיר שועל לא בזנב, / כי אם בפניו. / וזה הכלל אשמור ואף אדע ידוע: /
‘הישמר לך מכל חיה ולה שיניים, / אף אם חסרו לה גם זנב וגם אוזניים, / כל עוד חיה יחיה הלוע!”