רפובליקה של נדודים- אגרות מהעולם של אתמול

הרשת החברתית של היוצרים בראשית המאה העשרים

התצוגה "רפובליקה של נדודים" שנפתחה במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב – שיתוף מכון גנזים של אגודת הסופרים חושפת באמצעות גלויות, כתבים ומכתבים את "הרשת החברתית" של דור הסופרים העברים בתחילת המאה ה-20 – יוצרים- צירים שנדדו בין ערי אירופה, שהיו אז מרכזי תרבות תוססים שסחפו צעירים בתחילת דרכם. תלושים. מחפשי דרך.  תועים. נעים ונדים. חסרי מנוחה.

 הם נדדו על פני עיירות קטנות וערים מרכזיות, בין וינה לווילנה, בין ווהלין לברלין, בין פריז ללונדון, בין ורשה למינסק מאודסה למינסק ועוד. היו מהם שעלו למרכז הרוחני שהחל להבנות בארץ ישראל. מהם שנשארו כאן, כמו ברנר ודבורה ברון ואחרים שגם כאן לא מצאו מנוח ונטשו, כמו גנסין ודוד פוגל. שופמן עלה לארץ ישראל כמעט ברגע האחרון לפני שהשואה הרסה את העולם של אתמול. ברדיצ'בסקי נשאר בברלין ומעולם לא עלה לארץ. ולאורך כל הנדודים והשמרו קשר באמצעות גלויות ומכתבים שחלקם הגיע לארכיון של מכון גנזים

בלב בתצוגה המיוחדת, שהוכנה בשיתוף עם מכון "גנזים", של אגדת הסופרים העברים, נמצאים מכתבים וגלויות אשר שימשו ערוץ תקשורת מרכזי בין הסופרים. כך, באותה "הרשת החברתית" של אותם הימים, העניקו הסופרים זה לזה תמיכה, עידוד והשראה. התצוגה המיוחדת מתמקדת בשישה סופרים עבריים שסיפורי חייהם, נדידתם וכתיבתם מרתקים: דבורה בארון, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, יוסף חיים ברנר, אורי ניסן גנסין, דוד פוגל וגרשון שופמן.

המכתבים והגלויות חושפים את הדילמות , חיבוטי הנפש ומחשבותיהם של הסופרים, קונפליקט עזיבת הבית והדת, עזיבת הישיבות והליכה לאוניבסיטאות, סיפור הנדודים, תחושת התלישות, הדחף שלא מרפה לכתוב וחשיבות הפרסום, ובנוסף לכל  דלות והזדקקות. דגש מיוחד מושם על רשת הקשרים בין הסופרים.

 הרפובליקה של הנודדים: יוצרים חסרי מנוח בשיתוף מוזיאון ארץ ישראל, מוז"א ומכון "גנזים" של אגודת הסופרים העברים

אוצרת :יונה הראל

עורכי תוכן  אדיבה גפן, הילה צור, דוד שניידמן, יצחק בר יוסף

תודה מיוחדת למיכל גוברין, גדעון טיקוצקי, לילך נתנאל ודן לאור.,

זאת התערוכה הרביעית במסגרת שיתוף פעולה עם גנזים  שעולה במוזיאון.

מפת הנדודים