לקראת יום הזיכרון ויום העצמאות אספנו פריטים מן הארכיון המתקשרים למלחמות שעברנו מקום המדינה ועד היום.
אחד הסיפורים הידועים ממלחמת השחרור הוא סיפור אהבתם ונפילתם של שמוליק קויפמן וזוהרה לביטוב, שהונצח בספר “לאהוב עד מוות” של דבורה עומר. זוהרה הייתה לוחמת פלמ”ח, שהשתתפה ב”ליל הגשרים”. שמוליק נפל ב-1947, וב-1948, אחרי הכרזת המדינה, עברה זהרה קורס טיים והפכה לטייסת הראשונה בחיל האויר הישראלי. בקורס הטיס נקשרו קשרי אהבה בין זהרה וחברה לקורס אמנון (זיסט) ברמן. ברמן נהרג ב-7 ביולי 1948, כאשר מטוסו הופל מעל לוד, וזהרה חוותה אובדן בפעם השנייה. באוגוסט 1948 התרסק מטוסה של זהרה בשל תקלה טכנית. בארכיון מכתב מאביה של זהרה, יהודה לביטוב, לרחל שז”ר, העוסק בהנצחתה.
אם מדברים על אנשים שהפכו לסמל של מחיר המלחמה, מתבקש להזכיר את רבקה גובר, שנודעה כ”אם הבנים” לאחר נפילתם של שני בניה, אפרים וצבי, במלחמת העצמאות. רבקה הייתה מורה ועובדת סוציאלית ועסקה רבות בקליטת עליה, בפרט בהתיישבות בחבל לכיש. מהארכיון דלינו מכתב שכתבה אל הסופרת האהובה אנדה עמיר-פינקרפלד. “מי יתן”, היא כותבת, “שיהיה ירוק משני צדי הקו הירוק ושנוכל לחיות עם שכנינו באין מחריד”.
הסופרים והמשוררים, שארכיוניהם שמורים ב”גנזים”, הגיבו בדרכם על אירועי המלחמה – הן בספירה הפרטית, ככותבי מכתבים, והן בספירה הציבורית – ביצירות שפרסמו. המשורר אבות ישורון שרת בצה”ל ב-1948 וכתב מכתב הביתה, לאשתו פסיה ובתו הלית.
מאוחר יותר, ב-1982, חיבר את השיר “שלֹם לכם, שלמה המלך” לזכר חלל צה”ל גיורא רון. גיורא היה בנם רותי ואלי, ממייסדי קיבוץ עין-גדי, וגדל בקיבוץ. לפני שהתגייס לצה”ל, התנדב גיורא לשרת בגרעין “עודד”, גרעין שנועד לפעול למען קירוב לבבות בין בני הישוב הוותיק ובין הנוער בעיירות הפיתוח. הוא התגייס ב-1979, וב-1982, במלחמת שלום הגליל, נהרג.
השיר זיכה את אבות במכתב תודה מההורים.
ונחזור למלחמת השחרור. נחום “זוזיק” הזז היה בנם של הסופר חיים הזז והמשוררת יוכבד בת-מרים. התנדב לפלמ”ח והצטרף לחטיבת “הראל”. ביום כ”ד בניסן תש”ח (3.5.1948) נפל בעת ניסיון לכבוש את אוגוסטה ויקטוריה שעל הר-הצופים. לזכרו נכתב שיר על ידי המשורר אברהם חלפי, שארכיונו נמצא ב”גנזים”.
חיים בן-דור היה אף הוא איש פלמ”ח, שנפל בקרבות מלחמת העצמאות. המשורר ע. הלל, הוא הלל עומר, שגם ארכיונו נמצא ב”גנזים”, כתב שיר לזכרו.
השיר עורר רושם רב והורים שכולים אחרים בקשו לצטט ממנו בקשר לאבל שלהם. הנה, למשל, מכתב שקיבל ע. הלל מהורים שכולים, שגם בנם שנפל נקרא חיים.
נעבור למלחמת יום-כיפור. המשורר נתן יונתן איבד את בנו ליאור, שנפל במלחמה זו. יונתן הגיב למלחמה ביצירתו, ורבים משיריו נוגעים בחווית השכול. העיתונאי אמנון אברמוביץ, שבעצמו נפצע קשה במלחמה, כתב לנתן יונתן: “יותר מכל נסיונות ההנצחה של מלחמת יוה”כ, הביא אותי ספר שיריך להתרגשות חמה ועמוקה.”
אחד השירים המוכרים של יונתן, שכתב יד שלו נמצא בארכיונו, הוא “אם זר קוצים (כמו בלדה)”. לכתב היד צרף יונתן פתק בו הקדיש את השיר לזכר ליאור בנו.
הסופר יורם קניוק (1930 – 2013) היה פלמ”חניק והשתתף במספר קרבות. בקרב נבי סמואל השתתף כחייל בפלוגה ד’ של הגדוד הרביעי – “הפורצים” של חטיבת הראל, בפיקודו של יוסף טבנקין, לא בהתקפה על הכפר עצמו אלא בכוח של משוריינים שנשלח כתגבורת. באזור גבעת הרדאר נפגעו המשוריינים והתהפכו בשולי הדרך והלוחמים נפצעו, מפקד פלוגה ד’, מיכה פרי עזב את המקום במטרה להזעיק עזרה, אך קניוק וחבריו חשו שהוא מילט את עצמו והפקיר אותם. הוא תיאר אירוע זה בסיפורו “עיטים” ובספרו “תש”ח”. שבוע מאוחר יותר השתתף בקרב על מנזר סן סימון ונפצע תוך כדי לחימה בהר ציון. מבית החולים בו שכב “עם רגל מגובסת” שלח מכתב לבני משפחתו, הנמצא בארכיון.
גם ארכיונו של עמירם קופר, המשורר חבר קיבוץ ניר-עוז, שמור בגנזים. קופר היה לא רק משורר אלא גם מלחין, ובקיבוץ מלא תפקידים שונים כולל ניהול מפעל “נירלט”. מארכיונו נביא שיר שכתב בימי מלחמת יום כיפור. קופר נחטף מניר-עוז ב-7 באוקטובר 2023 ונרצח בשבי.
