הראש של מוסינזון ממציא לנו פטנטים

כתבו: אדיבה גפן ויצחק בר יוסף

הארכיון הוא ארמון סודות. בין מגירותיו ודפיו מסתתרים קולות שלא העזו להישמע בחיי היומיום – מכתבים שלא נשלחו, טיוטות שנגנזו, חלומות שנרשמו על דפי מחברת קטנה ורעיונות שלא באו לידי מימוש. לפתע, מתוך נייר מצהיב, צץ פרט זעיר – רעיון, מחשבה, מילה שנמחקה או הערה בשוליים – והוא מוסיף נדבך חדש ומשנה את כל מה שחשבנו שידענו. הארכיון איננו רק מקום של שימור, אלא של גילוי מתמשך; כבלש ספרותי הפותח חלון אל עולמות חבויים. כך בדיוק הרגשנו כשפתחנו את הארכיון של יגאל מוסינזון שהועבר אלינו לגנזים – אגודת הסופרים בשנה האחרונה על ידי רעייתו חנה מוסינזון.

כולם מכירים את מוסינזון כמי שכתב מחזות חשובים ביניהם “בערבות הנגב”, “אלדורדו”, “קזבלן” ולמעלה מזה – את ארבעים וארבעת ספרי חסמב”ה שבהם כיכבו ירון זהבי, תמר היפה וחבורתו. לא רבים יודעים כי מי שהמציא את “המערה החשמלית” של החבורה הסודית היה ממציא מקורי. כשהתחלנו לסדר את ארכיונו במכון “גנזים”, גילתה המתנדבת שלנו דורית שריד את מוסינזון הממציא. לא נח ולא שקט. מוחו געש ברעיונות ותמיד חיפש דרכים לשפר את העולם ואת חיינו במכשירים קטנים וחכמים. לצד הדפים הכתובים בעט ובמכונת כתיבה נמצאו בארכיון שרטוטים, רישומים, מנגנונים – עדות לנפש סוערת שחיפשה לא רק לכתוב סיפורים, אלא גם להמציא פתרונות מעשיים לבעיות של יומיום. רשימה חלקית: מחסור בחניה, לכלוך ברחובות, מצוקת מי שתייה בארצנו השחונה ואפילו אנרגיה ממקורות חלופיים.

הארכיון חושף לפתע את הפן הזה – המפתיע  והפחות מוכר – מוסינזון הסופר כמהנדס חלומות.

איך לטאטא את רחובות תל אביב ביעילות

את ראשית דרכו כממציא פטנטים  החל כבר ב-1971 כאשר נכמרו רחמיו על עובד עיריית תל-אביב, שעמל קשות לטאטא את מדרכות העיר. מוסינזון החליט להמציא מכונה לניקוי מדרכות. אלא שהרעיון, למרות המצב העגום של המדרכות, לא צלח. מעניין כי עשרות שנים אחר כך ניסתה עיריית תל אביב להפעיל בעיר דבר דומה,  קטנועים לאיסוף גללי כלבים מן המדרכות, שזכו לכינוי “קק-נוע”. אך גם רעיון זה לא צלח, ותושבי העיר עדיין צריכים להיזהר מ”מוקשים” הפזורים בדרכם.

איך כמעט פתר מוסינזון את בעיות החנייה בתל אביב

רעיון אחר של מוסינזון היה לבנות פטנט מתקן חניה קומפקטי, שנועד לחסוך מקום ואולי גם לפתור את בעיית החניה (כמו צפה כבר לפני עשרות שנים את מצוקת החניה היום). אנשי משרד התחבורה התלהבו מהרעיון והשקיעו עשרות אלפי ל”י בהקמת אב טיפוס למיתקן. אלא שגם רעיון זה ירד לטמיון.

להמתיק את מי הים נוסח מוסינזון

מוסינזון לא התייאש. כמו נערי חסמב”ה שפעלו תמיד ממניעים ציוניים הולמים, פנה לפתור את בעיית המחסור במים מתוקים בישראל ובעולם כולו.  ב-1973  ניסח את גרסתו הראשונה של הפטנט. בתחילה זכה הרעיון לבוז מצד המומחים לנושא. למרות זאת רשם מוסינזון על הרעיון פטנט ב-1 במאי 1984.  רק כעבור חמישה חודשים, באוקטובר, נראה היה שיש תומכים לרעיון המקורי ומפתיע. שר התעשייה והמסחר דאז, אריאל שרון  הקצה 150 אלף דולר לביצוע בדיקת היתכנות לרעיון. “הסופר הממציא” כפי שכבר כינוהו אז, אף נפגש עם השרים יובל נאמן ורפאל איתן.

עיון בארכיונו מגלה את הרעיון  שעליו מבוסס הפטנט. “התפלת מי ים על פי עקרון האוסמוזה ההפוכה,” כך הסביר מוסינזון,” הרעיון שלי הוא להשקיע מיכל שבו יותקנו ממברנות (קרומים), בעומק של כ-500 מטר מתחת לפני הים. בעקבות הלחץ ההידרוסטטי שיופעל על מי הים בעומק הזה, יסוננו מי הים כאשר המלחים יישארו בחוץ והמים המזוקקים יחדרו לתוך המיכל ויישאבו אל פני הקרקע. “

עיון בעיתונות התקופה מגלה כי הפטנט המקורי אכן עורר עניין רב. מועצת “נבחרי הנגב” המאגדת 26 ראשי ערים, עיירות ומועצות אזוריות מאשקלון ועד אילת, התלהבה מהרעיון. המועצה דרשה מהממשלה להקציב לכך כספים , וזאת על מנת  לפתור את בעיית המחסור במים בדרום – כ-350 מיליון קוב לפחות, שאותם “ניתן יהיה להשיג אך  ורק על ידי שיטה מוסינזונית”. כך קבעו.

בסופו של דבר ולמרות ההתרגשות וההתלהבות של גורמים בינלאומיים, כולל שגריר ארה”ב דאז תומס פיקרינג, הרעיון לא מומש כמו תמיד – בגלל אי חששות לאי ודאות כלכלית וקשיים בהפעלת המתקן. הכישלון הנוסף תסכל את מוסינזון, ששפך זעמו על האחראים לכך. כאשר נשאל על ידי עיתונאי שראיין אותו “איפה עומד רעיון ההתפלה.” ענה, “עדיין עומד. לאף אחד לא בוער”.

“איך לא בוער?”, תמה המראיין, “שנת בצורת קשה, עוד מעט יצלחו השנה את הכנרת בהליכה?” “אתה מספר לי?”, ענה מוסינזון בכעס, “זה נורא. בינתיים כבר פנו אלי כדי שאתפיל מים עבור ניו יורק ומיאמי. אם אקבל את ההצעה, יתחילו כאן לילל למה אני מתפיל מים שם כשכאן אין מה לשתות. בינתיים אני רץ אחריהם כאילו שהם עושים לי טובה …”.

איך (כמעט) הצליח מוסינזון לייצר חשמל זול

לא איש כמוסינזון ירים ידיים. למרות האכזבות החל בפיתוח פטנט להפקת אנרגיה מגלי הים על ידי “גלגל אנרגיה” המייצר חשמל מאוויר וממי הים. ב-1990 הוקצו לו 150 אלף דולר, אם יצליח לגייס משקיע שיעמיד סכום זהה. הדבר נכשל ולא מומש. הארכיון מגלה כי ה”התקן להפקת אנרגיה” – גלגל אנרגיה ליצירת חשמל, היה מבוסס לא פחות מאשר דחיסת גזים בעזרת בחומרי נפץ שיניעו גלגל ענק. מוסינזון קבע שהצליח לפתח “אמצעי ליצירת חשמל שיהיה זול מאשר מפחם או מנפט”.

איך לעצור טנקים וטילים בעזרת “רשתות מוסינזוניות”

גם לאמצעי לחימה להגנה על ארצנו גייס מוסינזון את כשרונו. הוא הציע לפרוש, באמצעות פגזים וכדורים פורחים שיפרשו רשתות באוויר שיעצרו טילים, ואף טנקים. תארו לכם טנק מסתער – ורשת מתכת אדירה נפרשת עליו ממרומים, מסתבכת בשרשראותיו ועוצרת את מהלכו. ועשרות שנים לפני עידן כלי הטיס הבלתי מאוישים, אולי חזה שאפשר יהיה לעצור אותם בדרכם אלינו באמצעות רשתות פלא שכאלה.

רשתות אלה , כך כתב הממציא, יוכלו גם לשמש להגנה על בתי ספר ותחנות כוח, בתי חולים, וגם לאפשר חילוץ כסולמות של פצועים ונפגעים מבניינים שאחזה בהם שריפה.

מוסינזון לא רק השקיע כסף וזמן ברישום פטנטים על המצאותיו, אלא גם נפגש עם שרים ואנשי צבא וכלכלה כדי לשכנע אותם. את הצעותיו הצבאיות, למשל, הציע ב-1979 לרמטכ”ל דאז רב-אלוף רפאל איתן. הארכיון מגלה שלל המצאות ורעיונות שבדרך  – נעליים מזמרות, פטיש פלסטיק שמשמיע קולות שונים, תרמיל גב  רב תכליתי שיכול לשמש דוורים, חשמלאים, חובשים, טפסנים. וגם תרמיל לתלמידי בית ספר.