רחל ניגשה לדף בזהירות ובהססנות והשתדלה לדייק בכתיבת האותיות. דף הנייר הוא משל לפיסת מציאות. כך היה גם יחסה של המשוררת לעולם: נראה כי נטתה להאמין לאנשים מעטים ביותר, חששה להיפגע ולהתאכזב לאחר שתיחשף, והעדיפה להצניע את רגשותיה.
שני כתבי-היד, השונים מאוד זה מזה, מאפשרים להתחקות אחר שתי הפנים של המשוררת.
השיר “גן נעול” נכתב בתכנון מפורט של כל הברה, עיצוב האות מצומצם ולא מופיעים בו קווים שאינם נחוצים. אותיות הכתובות בצורה שלדית כזו מלמדות על ענייניות, הבחנה בין עיקר לטפל ותפיסה ריאליסטית. נראה כי רחל לא הקלה על עצמה. היא לא ייפתה את המציאות והתמודדה בצורה ישירה עם התחושות ועם עובדות החיים.
השיר האחר, הפותח במילים “כמו פלג הרים”, מאורגן אף הוא בצורה מדויקת. אך אופן הלחיצה של העט על הנייר מלמד כי הכותבת נאבקה בקשיים והתגברה על מחסומים, על מנת לכתוב את השורות. היא לא נכנעה לקשיים פיזיים ורגשיים ושמרה על קריאות ובהירות.
החלק התחתון של האותיות אינו בא לידי ביטוי בכתב-ידה. אפילו אותיות כמו נ’ וכ’ סופיות נשארות בשורה וכמעט שאינן יורדות כלפי מטה. הדבר מעיד על הססנות ותלות. ההתכנסות וההצטמקות של האותיות בחלקן האמצעי משקפות מופנמות ורגישות-יתר. נוצרת תמונה של אדם כפוף ומכונס, הפוחד ללכת זקוף ולפרוש את ידיו לצדדים. נראה כי המשוררת חששה לבטא את עצמה בחופשיות.
רחל היתה טיפוס טרגי קלאסי – אישה שברירית, פגיעה ורגישה מאוד. בכתב-ידה ניכרת נטייה למשברים ולדיכאונות. נראה כי פעמים רבות הרגישה חשופה לעולם, מפוחדת וחסרת אונים, והיה לה צורך עז בהגנה.
אין בכתב-היד כל השקעה של אנרגיה בעיצוב הצורני של המילים. דבר זה מעיד על אישיות אותנטית וכנה: רחל התחקתה אחר האמת הפנימית שלה והעדיפה פשטות. התנהגותה היתה צנועה ואף סגפנית: היא עמדה עירומה מול העולם, כשזהירותה הרבה משמשת לה כסות יחידה.
בעיניים מפוקחות היא נשאה על כתפיה תחושות קשות והפנימה את רגשותיה. כתב-היד המחושב והקפדני חושף אישה המתייחסת לחיים בכובד-ראש, בוררת היטב את מטרותיה, עומדת בהבטחותיה ונמנעת מצעדים לא שקולים.
אילולא היתה משוררת, יכולה היתה להיות: אוצרת תערוכות ספרים או ארכיאולוגית.