גוטמן היה איש צנוע, נעים הליכות וזהיר. על כך מעיד כתב-ידו הקטן, המאורגן היטב בשורות ובשוליים ישרים. משיכות העט העדינות מעידות לא רק על כשרונו לציור, אלא אף על רגישות אסתטית. הקו הדק והעדין, המופיע בכתב-ידו, מתבטא גם בציוריו. גוטמן היה רגיש מאוד ודייקן.
האותיות שנכתבו בתשומת-לב מעידות על זהירותו הרבה בחייו. הוא נמנע מעימותים והצליח ליישב קונפליקטים בדרכי נועם. הוא כיבד את פרטיותו של הזולת ורחש כבוד לאדם באשר הוא אדם. קשה היה לו עם אנשים מחוספסים והוא העדיף לא לנקוט עמדה במריבות, כדי לשמור על השקט הנפשי שלו.
עיצוב האותיות מזכיר במידה רבה ציור אסתטי, המשול לעולמו של ילד השואף לראות את העולם שסביבו בוורוד. גוטמן היה נאיבי, עם נשמה של ילד. הוא כאילו שאף לחיות בתוך צמר-גפן, בעולם אוטופי, מתוך אמונה בטוב שבבני-אנוש. הוא הצליח לרפד את עולמו הפנימי באידיאלים ובדמיון עשיר, ודרך התבוננותו על העולם היתה שזורה בהומור.
כתב-היד העדין והאיטי מעיד על בררנות חברתית ואסתטית. גוטמן תיעב וולגריות וכל התנהגות שאינה אדיבה, וכאשר נתקל באווירה תחרותית או בתגובות בוטות, שמר מרחק והתנתק. עם זאת, הוא נזהר מלפגוע באחרים והסתיר את בררנותו במעטה דיפלומטי וביישני.
גוטמן חש חוסר ביטחון נוכח אנשים אסרטיביים ותוקפניים ולא השתמש במרפקים לקידומו או לקידום מטרותיו. בדרכו השקטה, האמינה ומלאת החן ניתב את דרכו, ואת הביקורת שלו הביע בצורה מרומזת.
לגוטמן היה חשוב לפעול על-פי הנורמות והמוסכמות. האותיות התקניות וקצב הכתיבה המתון מעידים על שאיפתו להשתלב במסגרת ולמלא אחר הכללים הנוהגים.
בכתב-ידו ובציוריו ניכרת הקפדה על פרטים. הסדר והאירגון מעידים על אדם שאינו דוחה משימות, חשוב לו למלא ביסודיות את אשר הבטיח והוא מעדיף לתכנן מראש כל פעילות.
הלחץ החלש על דף הנייר וניקיון הקו של האות משקפים אדם שאינו אוהב “להתלכלך” בפרטים לא נעימים. בעזרת דמיונו העשיר והנאיבי יכול היה גוטמן להעביר את רשמיו האישיים לילדים ולהתחבר לעולמם הטהור. ניכר מהכתב כי גוטמן לא הפסיק לחלום על עולם אידילי ואוטופי, שיעטוף אותו כמו צמר-גפן מתוק וורוד.
אילולא היה סופר וצייר, יכול היה להיות: אנימטור ובעל המצאות בתחום האנימציה הממוחשבת.